ערכים

ערכי התנועה

כבוד האדם

ערך מרכזי בתרבות היהודית ובמסורת ההומניסטית, והוא מערכי היסוד המהותיים של הדמוקרטיה. ביטוי מובהק לרעיון זה מופיע לראשונה במקרא, בתיאור בריאת האדם 'בצלם אלוהים'. רעיון זה הצמיח בתולדות ההגות היהודית עיקרון מוסרי שלפיו פגיעה בכבוד האדם משמעותה פגיעה גם באל עצמו. בתקופה המודרנית נוספו למושג 'כבוד האדם' שתי משמעויות. הראשונה נגזרת מתפיסת המוסר של הפילוסוף הגרמני עמנואל קַאנט, ולפיה האדם הוא ישות אוטונומית, כלומר האדם הוא תכלית לעצמו והוא בעל אחריות עצמית לערכים שלפיהם הוא חי. כאשר פוגעים באוטונומיה האנושית או מתייחסים לאדם כאמצעי בלבד ולא גם כתכלית לעצמו, פוגעים בכבודו של האדם. לפיכך, לכבוד האדם אין מחיר ולעולם אין להקריבו למען ערך אחר.

חיים וביטחון

 זכותו של כל אדם שלא יהרגו אותו, יפצעו אותו, או יחיה בחשש מתמיד ממוות. הזכות לחיים והזכות לביטחון מפני פגיעה הן חלק מהזכויות הבסיסיות והראשוניות ביותר. זאת, משום שהחיים הם תנאי מוקדם למימוש כל שאר הזכויות. זכות זו נובעת מההבנה שלקיחת חיי אדם או פגיעה בגופו בכוונה, הם המעשים הבלתי מוסריים ביותר בחברה האנושית. חובת המדינה להגן על חייהם וביטחונם האישי של כל בני האדם החיים במדינה מתבטאת בחוקי המדינה האוסרים רצח, הריגה, אלימות, ומגבילים את יכולתה של המשטרה להשתמש בכוח.

חופש הפרט

 לכל אדם יש את הזכות לנהל את חייו ואת גופו בדרכו. אין להכריח אותו לנהל את חייו ואת גופו על פי מה שנראה לאנשים אחרים, כל עוד הוא אינו פוגע בבני אדם אחרים. 


למרות חשיבותה של זכות זו, לעיתים יש צורך להגביל את חירותו של האדם, למשל:

פגיעה בזכויות האחר: אם אדם משתמש בחירותו כדי לפגוע בגופו, רכושו, חירותו, או כבודו של אדם אחר – יש להגביל את חירותו כדי להגן על אדם זה.

פגיעה בחברה: אם אדם משתמש בחירותו על מנת לפגוע בחברה – בשלום, בביטחון, במוסר, יש להגביל את חירותו.

פגיעה של אדם בעצמו: במדינות רבות מגבילים את חירותו של אדם המזיק לעצמו, על ידי אשפוז כפוי למשל.

חירויות הנגזרות מזכות החופש:

  • חופש האדם על גופו (אין להכריח או לכפות על אדם לקבל טיפולים רפואיים שלא על דעתו ולא מבחירתו האישית)
  • חירות המחשבה והדעה – החופש של כל אדם לגבש את דעותיו בכל נושא, גם אם דעה זו אינה מקובלת, ולדעת אחרים היא מזיקה.
  • חופש הביטוי, חופש הבחירה  וחירות המידע
  • חופש הדת – זכותו של כל האדם לבחור בדת מסוימת, להאמין בה, להשתייך אליה ולקיים את הטקסים, התפילות והמנהגים המתחייבים מהדת, כל עוד אין בפולחן הדתי משום פגיעה באדם אחר או בחברה. וכמו כן, זכותו של כל אדם להחליט שהוא אינו אדם מאמין, ואסור לחייב אותו להשתייך לשום עדה דתית ולקיים את פולחנה.
  • חופש התנועה – החופש של כל אדם לנוע בחופשיות ממקום למקום, ממקום מגורים למקום מגורים אחר, וגם מארץ לארץ. ניתן להגביל או לצמצם את חופש התנועה של האדם רק על ידי צו של בית משפט.
  • חופש העיסוק – חירותו של כל אדם לבחור לו מקצוע ומקום עבודה.
  • חופש הנישואין – זכותו של כל אדם להינשא למי שירצה, באיזו דרך שירצה, או לא להינשא כלל, על פי רצונו והחלטתו בלבד.
  • חופש ההתאגדות

שוויון הזדמנויות

השוויון מוליד את הדומי המחזק מרכוזיות והצנחה (הנחתה) לשם הנצחה (נצח = קיבוע). "בחברה שבה שורר שוויון ודמיון בין האזרחים, נחלשת האמונה באדם הפרטי אשר מדכאת את החרות הרוחנית. דבר היוצר מחד שיעבוד ומאידך מתפתחת תופעה חברתית של תחושת התבדלות מזולתו (אינדיבידואליות – סגירות) כפועל יוצא של תחושת אדישות וניתוק בין אדם לאדם ובין אדם לחברה" (טוקוויל, 1935).  בחברה שוויונית קל יותר להגשים משטר עריצות מאשר בחברה שבה התנאים אינם שווים; שכן זה משטר ששואב את כוחו, בין השאר, מבידודם של בני אדם אלה מאלה. מצב שתורם לכך שהאזרחים לא יתאחדו נגד הממשל. דמוקרטיה אינה מבטיחה שוויון תנאים, אלא היא מבטיחה שוויון הזדמנויות. בדמוקרטיה החוק מאפשר לכל אדם לחיות על פי דרכו, ובלבד שגם זכותו של הזולת מוכרת ומוגנת. תפקיד החוק אינו להכתיב עקרונות מוסר, אלא להבטיח דו-קיום הוגן ויציב בין בני החברה הדמוקרטית, ובכלל זה שוויון בפני החוק.

אחדות

החברה בה אנו חיים הינה חברה הטרוגנית המורכבת מיחידים ומקבוצות השונים אלה מאלה בצורכיהם, באמונותיהם, בהשקפת עולמם, בתרבותם ובזהות הקבוצה אליה הם משתייכים. יחידים וקבוצות אלה המרכיבים את החברה נדרשים לחבור זה לזה ולפעול יחד תוך גיוס הכוחות לצורך השגת מטרותיהם המשותפות. אולם חברה הטרוגנית ורבת גוונים תתקשה לתפקד ביעילות ללא טיפוחה של אחדות הלבבות הנשענת על מתן לגיטימציה לייחודיות האחר. בטיפוחה של האחדות אין הכוונה ליצירת אחידות, אלא להתחברות יחד, לשיתוף פעולה וליצירת הסכמות ביחס למטרות המשותפות וביחס לדרכים להשגתן. מתן לגיטימציה לקיומם של צרכים, דעות, אמונות, שאיפות, כישורים ומנהגים שונים לצד שמירה על המאחד בין הגוונים השונים עשויים לעודד את הפרט להפנות את משאביו הייחודיים לטובת סביבתו על בסיס המכנה המשותף ביניהם.

ערבות הדדית

אחריות של הקהילה כלפי כל אחד מחבריה, ולכל אחד מחברי הקהילה כלפי הכלל. ערבות הדדית נבנית על פי מעורבות והדדיות

אנתוני רובינס:" מה שנותן משמעות לחיינו זה מה שאנו תורמים, למה שאנו נהפכים".

אמון ויושרה

אמון הוא הדבק המאפשר בניית מציאות ומערכות יחסים בין בני אדם. אמון קשור באמונה מוצקה שהאדם שבו נותנים אמון בעל יושרה, מהימן ואפשר לסמוך עליו; הוא ביטוי לתחושה של ביטחון של הגנה וחסינות מפגיעה.

ביזוריות

בִּזּוּר (בלעז: דֵּה-צֶנְטְרָלִיזַצְיָה או דֵּצֶנְטְרָלִיזַצְיָה); ערך זה מאפשר תהליך של חלוקה מחדש או של פיזור סמכויות אוו תפקידים שמרוכזים במיקום מרכזי או בידי סמכות מרכזית. ערך זה מתרחש במצבים בהם משקפים נתונים ומשתפים אנשים.