עליה, קליטה ותפוצות
״מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת" (מגילת העצמאות). בעבר הייתה סיסמא: "מעולה לעולה, כוחנו עולה". בימינו, רוב פוטנציאל העלייה לישראל נמצא במדינות מפותחות. העלייה היא כבר "עליה מבחירה".
מאחר והעליה היא ערך ציוני ראשון במעלה, הרי שגם הקליטה צריכה לקבל חשיבות זהה. הנפת דגל הקליטה הוא קריאה ערכית וחברתית לערבות הדדית ולחזרה אל התפיסה הלאומית, בה מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי ולא מדינה הנכנסת לענייני הפרט. מדינה שערכים יהודיים מקבלים ביטוי בציבוריותה וביחסה לאחר ובמתן שוויון הזדמנויות המאפשרת לאזרחיה.
העלייה במשך השנים התאפיינה בבריחה של היהודים ממציאות קשה בארצותיהם – אם זו אנטישמיות ואם זו מציאות כלכלית או חברתית בעייתית. כיום, רוב יהדות העולם נמצאת במדינות מפותחות ובמדינות רווחה, אשר מציעות ליהודים חיי רווחה, שגשוג כלכלי וביטחון יחסי אולם, גם מדינת ישראל השתנתה. היא היום מדינה מודרנית, מובילה בשלל תחומים ויכולה להציע רבות לעולים.
"הזיקה בין מדינת ישראל ליהודי העולם איננה רק או בעיקר "זיקת צרכים ותועלת", אלא בראש ובראשונה 'זיקת ייעוד וגורל" (דוד בן-גוריון.( "האזרחים" רואים את מדינת ישראל כמוקד משיכה של קשר הדדי עם יהודי התפוצות כחלק מהעצמתה של מדינת הלאום לעם היהודי הנותנת שרותיה לכלל אזרחיה החיים במדינה.